החלטה בתיק בר"ע 35489-05-12

1.      לפנינו בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בתל - אביב מיום 26.1.12 (הנשיא מיכאל שפיצר ונציגי הציבור מר אורי שלוש ומר אריה המר; דמ"ש 15283-11-10).

רקע וכללי

2.      בבית הדין האזורי התבררה תביעתה של המבקשת, אשר עבדהבמשקהביתשל המשיב, לתשלום דמי הודעהמוקדמת, פדיון ימי חופשהדמי הבראהופיצוייפיטורין.

בית הדין דחה את התביעה בקבעו כי הרכיביםהנתבעיםאינם רלוונטיים לצורת עבודתה של המשיבה שכןאופיינה בקריאותמזדמנותמעתלעת אשר איןבהשום מאפייןשל יחסיםמתמשכים.

3.      ביום 17.5.12 הגישה המבקשת הבקשה דנן, להארכת המועד להגשת בקשת רשות ערעור על פסק הדין, בה טענה כי בהתאם להוראת פקיד בית הדין המציאה הבקשה לבית דין זה באמצעות פקסימיליה, ומשלא נענתה עתרה בבקשה זו להארכת המועד.

המשיב טען כי המבקשת הגישה בקשתה בחלוף 69 ימים ממתן פסק הדין ועל כן את זכותה לערער אינה קיימת עוד. כן ציין המשיב כי פסק דינו של בית הדין האזורי מוצדק וכי הגיש, בבית המשפט לתביעות קטנות, תביעה, כנגד המבקשת, לפיצויי בגין נזקים שגרמה לו.

דיון והכרעה

4.      בהתאם לסעיף 31(ד) ל חוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט-1969, הערעור על פסק הדין, בהליך של דיון מהיר, הינו ברשות:

"פסק דין של בית דין אזורי בדיון מהיר אינו נתון לערעור, אלא אם כן נשיא בית הדין הארצי או סגנו או שופט של בית הדין הארצי שנתמנה לכך על-ידי הנשיא נתנו לכך רשות."

המועד להגשת בקשת רשות הערעור נקבע בתקנה 74(א) ל תקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין)התשנ"ב-1991 (להלן: "התקנות"):

"בקשת רשות לערער על החלטה של בית דין אזורי תוגש תוך חמישה עשר ימים מיום שניתנה ההחלטה, אם ניתנה בפני המבקש, או מיום שהומצאה לו, אם ניתנה שלא בפניו."

בהתאם לאישורי המסירה, המופיעים בתיק בית הדין האזורי, התקבל פסק הדין במענה של המבקשת ביום 12.2.12 ועל כן, המועד האחרון להגשת בקשת רשות הערעור הינו ביום 27.2.12 ובקשת רשות הערעור הוגשה שלא במועד.

5.      בהתאם לתקנה 125 לתקנות, לבית הדין סמכות להאריך מועדים, בהתקיים "טעם מיוחד":

  "מועד או זמן שקבע בית הדין או הרשם לעשיית דבר שבסדר הדין או שבנוהג, רשאי הוא, לפי שיקול דעתו ובאין הוראה אחרת בתקנות אלה, להאריכו מזמן לזמן, אף שנסתיים המועד או הזמן שנקבע מלכתחילה; נקבע המועד או הזמן בחיקוק, לרבות בתקנות אלה, רשאי הוא להאריכם מטעמים מיוחדים שיירשמו".

מהם אותם טעמים מיוחדים אשר בגינם ניתן להאריך מועד הקבוע בחוק או בתקנות? לעניין זה, נקבע:

"אין בנמצא, בחוק או בפסיקה, רשימה סגורה של טעמים העולים כדי "טעם מיוחד". ספק אף אם ניתן לגבש נוסחה נוקשה אשר כוחה יפה לכל המקרים. אשר על כן, יש לבחון כל מקרה על נסיבותיו הוא" .

לעניין זה נקבעו על ידי בית המשפט העליון עקרונות מנחים להגדרת "טעמים מיוחדים" שהינם:

"...במקרה שבו סוכלה הכוונה להגיש ערעור, עקב אירועים שהנם מחוץ לשליטה הרגילה של בעל הדין (מוות, מחלה). טעם מיוחד קיים אף במקרה בו התחולל אירוע שאינו צפוי מראש, ולא ניתן להיערך אליו מראש. גם מצב דברים שבו טעה בעל הדין ביחס למצב המשפטי או העובדתי, כלול בקטגוריה זו, ובלבד שהטעות אינה טעות מובנת מאליה, טעות הניתנת לגילוי על ידי בדיקה שגרתית, שהגשת כל כתב טענות מחויבת בה".

6.      מהותו של הטעם המיוחד הינה באי צפיותו ובחוסר שליטת בעלי הדין בהתרחשותו. במקרה דנן, לא ציינה המבקשת כל "טעם מיוחד" להארכת המועד למעט טענה כי דיברה עם פקיד בית הדין והאחרון הנחה אותה להגיש הבקשה באמצעות פקסימיליה. טענה זו לא לוותה בתצהיר או במסמכים לתמיכה באמור בה ועל כן, אין בידינו להידרש לה.